פרח אופנה

ג'ודי ראפל, Jodie Ruffle, סיימה לימודי אופנה באנגליה. עבדה כמתמחה אצל אלכסנדר מק'ווין
וג'ונתן סאנדרס עיצבה קולקציה שמושפעת ריקמה וטכניקות תפירה של אופנה עילית.
והבסיס לפיו אנחנו נקשרים לפריטים מסויימים כי הם מזכירים לנו נקודות בזמן בחיים שלנו.

לרוב היא משתמשת דווקא בצד ההפוך של עבודת הריקמה , דבר שנותן לעבודות קסם
ורצון להסתכל עליהן לנצח.. לי לפחות :)

לדוגמא:

תמונות נלקחו מהאתר collectiftextile.com

תחזיות אופנה

כבר עשינו הכל וראינו הכל ומה עכשיו?
העתיד הוא בלפרוע את החוב הגדול של תעשיית האופנה, שהיא המזהמת השניה בגודלה בעולם.
קשה לנו לעכל את הנתון הזה כי יש ניתוק עצום בין חניות הקניון לבין מקומות הייצור, האנשים שעובדים בתעשיה הזאת.. יותר נכון עבדים בתעשיה הזאת, הזיהום, הניצול.

אז כרגע חלק מהתעשיה, זה שלא חושב רק על כסף. אלה שעיצוב הוא חלק יותר מהותי מהאישיות שלהם. מנסים למצוא דרכים לצמצם את הנזק, לשנות את השיטה. ולהחזיר את הערך למוצר שנקרא בגד.

כמו למשל חברת Thousand fell שמייצרת סניקרס. נעלי סניקרס זה אחד מהפריטים שכאשר מסיימים את "החיים" שלהם הם גמורים ממש ואי אפשר לעשות בהם עוד שימוש ולרוב אנשים פשוט זורקים לפח. אבל באותן נעליים יש סוגים שונים של פלסטיקים שיקח להם יותר מ1000 שנים להתפרק. אז חברת Thousand fell מבקשת מהקונים שלה להחזיר להם את הנעליים הבלויות למחזור ולקבל קרדיט גם לקניה הבאה. כך אפשר יהיה לעשות שימוש חוזר בחומרי הגלם.

חברת Evrnu יצרה סיב חדש של חוט שהנוצר ממחזור כותנה ופוליאסר. שני חומרים שיש מהם הכי הרבה בתעשיית הביגוד ובייצור הראשוני שלהם נדרשים משאבים גדולים , בינהם גלונים של מים.
בקולקציה החדשה של סטלה מקארטני לאדידס יש פריטים עשויים מהחוטים האלה.

זה קטן אבל לא זניח. ונשמע מעודד מאוד.

לכתבה המלאה כאן

אלוהי הפרטים הקטנים

כבר שנים שאני תופרת. מגיל צעיר ממש. הלימודים בשנקר. ומעולם לא הפסקתי.
וגם אחרי כל השנים האלה אני מוצאת שלא נמאס לי לרגע ואני תמיד מחפשת מה עוד.
אני הכי אוהבת את הפרטים הקטנים. אלה שיכולים לגמרי לעשות את כל העבודה
להבדיל בין פריט לבוש ג'נרי, סתמי לאחד מיוחד. למה אני מתכוונת? אספתי דוגמאות.

למשל העבודה סביב הכפתור הזה

הכפתור בכיס הצד וצורת החפת שלקוחה מבגדי ספורט

צורת הסיום של שרוול המכנסים, כמו חפת של חולצה

שלופקות של חגורה, בחירת כפתור בצבע קונטרסטי וכך גם הלולאה

כיס שפה אחורי

אזור פתח היד

צורת חפת וסוג של מעטפת בגב

וזו ממש טעימונת. אבל בהחלט עושה חשק ליצור ולהשקיע

היוש :)

הרבה זמן לא כתבתי. כמעט שנתיים.
לא סגרתי את הבלוג כי השקעתי בו הרבה. הוא התפתח יחד איתי בזמן שהתחלתי להעביר סדנאות תפירה.
וגם..מי יודע..מה יהיה..

שנת 2018 היתה שנה של הפסקה. לא לימדתי.
הסטודיו היה בהדממה בזמן שאני העברתי את כל הימים בטיפול בביתי הקטנה שחלתה.
עכשיו היא בסדר ואני חוזרת לאט ללמד, לגעת בבדים, לבדוק מה איתי, מה שלומי אחרי כל הטרוף שהיה.

בשנה האחרונה לא תפרתי כמעט אבל סרגתי המון.

הסריגה הצילה אותי וזו לא קלישאה. היא הרגיעה אותי. עזרה לי להעביר זמן ועל הדרך נהייתי ממש טובה בזה.
היה לי זמן לחקור, לראות הדרכות, לסרוג ולנסות וגיליתי שאני מאוהבת.
גם לצבוע חוטי צמר הספקתי וזה בכלל גרם לי אושר גדול.

אז יש גם סדנאות תפירה מגוונות. בלשונית סדנאות אני מעדכנת וגם בדף הפייסבוק העיסקי.
יש חלומות לדברים חדשים. הכל סביב טקסטיל שהוא האהבה הגדולה שלי.

זה יום סימבולי לחזור לכאן. יום הולדתה של סבתא שלי. שאם היתה בחיים היינו חוגגים לה 98 שנים!
היא ההשראה הגדולה לכל העשיה שלי. היתה תופרת מעולה ויוצרת מופלאה.

תודה למי שעצרה לקרוא ונתראה כאן בקרוב :)